סובב דרום ישראל – ראש השנה 2025.
לוח הזמנים שלי הסתדר כך שאני יכול לצאת למסע סובב דרום ישראל בסוף השבוע האחרון של תשפ"ה,ולחזור ביום הראשון של השנה החדשה תשפ"ו.
המסע הזה,כמו כל פרויקט צילום שנמשך כמה ימים,הוא במסגרת פרויקט על שם הצלמת גייל רובין זיכרונה לברכה. גייל התפרסמה,בין השאר,בזכות התיעוד הצילומי של חציית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים והייתה,למעשה,לצלמת העיתונות הראשונה שחצתה את התעלה יחד עם כוחות צה"ל. יוצא איפה שנקודת זמן בתולדותיה של גייל רובין מצטלבת,במעט,עם האהבה שלי לדרום הארץ,מים המלח,דרך הערבה ושמורת הרי אילת.
ביום שישי האחרון של תשפ"ה בשעת בוקר מוקדמת יצאתי מעיר מגורי לכביש מספר 6 ממנו לכביש מספר 1 וממנו לכביש 90 כשהתחנה הראשונה היא בשמורת הטבע עין גדי. לאחר שהייה בשמורת עין גדי חזרתי לכביש 90 ואתו המשכנו,אני והכסופה,לבית המלון שבאילת.
בשני הימים הקרובים,שבת האחרונה של שנת תשפ"ה ויום ראשון האחרון של אותה השנה,ביקרתי בשני אתרים בקניון האדום שבהרי אילת,ובשמורת הטבע עברונה שבערבה הדרומית. שני הביקורים התחלקו לשני חלקים: ביקור ראשון עם אור ראשון לסמל את בואה של תשפ"ו וביקור שני,באותו אתר,עם אור אחרון לסמל את עזיבתה של תשפ"ה. לערב החג לא הייתה תוכנית קונקרטית אבל סקרנותי גברה ובבוקרו של יום סרתי לביקור קצר בנמל אילת. בבוקרו של היום הראשון של תשפ"ו אספתי את חפצי מהמלון חברתי לכסופה ונסענו חזרה הביתה הפעם: כביש 12,כביש 40, כביש 6 והקטע האחרון וזה שסוגר את המסע,כביש 40 שמסתיים בפאתה המזרחיים של עיר מגורי,ומשם:הביתה.
סך בכל,במסע הזה,נגמעו 963 קילומטרים,נצפו שתי זריחות,או אם תרצו שתי קבלות פנים לשתפ"ו הממשמשת ובאה,ושתי שקיעות,אם תרצו שתי פרידות משנת תשפ"ה היוצאת.
שמורת הטבע עין גדי.
ברביעי במאי 2025 ירדו באזור נחל דוד,הידוע בשם שמורת הטבע עין גדי,35 מ"מ של גשם בפרק זמן קצר ביותר. הדבר גרם לשיטפון יוצא דופן בעצמתו שגרם נזקים חמורים לשמורה בכלל ולשבילי הטיול בה בפרט.
בשלישי ביולי 2025 לאחר מאמצי ניקוי וסילוק נזקי השיטפון נפתחה שמורת הטבע עין גדי. רק חלק קטן מאוד של השמורה נפתח ורובה הגדול עדיין סגור ונמצא בהליך של ניקוי ושיקום.
בתחילתו של מסע סובב דרום ישראל בואכה ראש השנה 2025 התחנה הראשונה במסע הזה הייתה שמורת הטבע עין גדי.
החלק שנפתח לקהל הוא חלק קטן מאוד מהשמורה והוא נמשך לאורכם של כמה מאות מטרים בודדים והאטרקציות של עין גדי,כמו למשל בריכות השכשוך המפלים והמפלונים וכמובן מפל נחל דוד’מעיין גדי והמקדש הכלקוליתי – כל אלה:סגורים לקהל ונמצאים בהליך שיקום.
נכנסתי לשמורה עם פתיחתה וכשיצאתי ממנה,כעבור כשעתיים,הייתי היחידי שפקד את האתר.
אז לאחר שאמרתי שמדובר בקטע קצר מאוד של השמורה מה עשיתי שם שעתיים?
השיטפון פגע בשבילי ההליכה ובערוץ הנחל אבל לא פגע באיש וגם הטבע עצמו לא ניזוק. בשמורה ישנו עדר של יעלים המונה כמה מאות פריטים. כשלושים מהם ניצלו את תנועת האדם הדלילה,דלילה לשון המעטה,ופשו להם בשביל הפתוח כשהם מלחכים מהצומח שבמקום. היעלים של עין גדי למדו לחיות לצד האדם והם סבלניים לנוכחותו. בעונה הזו הצעירים של העדר מחזרים אחר היעלות הצעירות מחזה מלבב לכשעצמו.
לאחר כשעתיים בקרבתם של היעלים עשיתי עוד כמה צעדים ופקדתי את מפל המים היחיד שכרגע נגיש לציבור המבקרים.
בינתיים חום היום התעצם,היעלים הלכו לחפש להן צל לשבת בו ולהעלות גירה ובתקווה שהזכרים יפסיקו להטרידן,ואני: חזרתי לכסופה ועשינו את דרכינו לבסיס האם באילת.
לגלרית התמונות – שמורת הטבע עין גדי.
הקניון האדום,הרי אילת – זריחה.
הקניון האדום נמצא כעשרים קילומטרים צפונית לאילת וממערב לכביש 12. הקניון הוא חלק מנחל שני שמקורו בבקעת הירח משם חותר הנחל במסע בן 13 קילומטרים שבסופו נשפך לנחל רחם. נחל שני הוא נחל אכזב והוא אחד הנחלים הארוכים במסיב הרי אילת.
הקניון האדום,כאמור חלק מנחל שני,הוא תוצאה של בליית מים את המסלעה שבו עובר הנחל. חתירת הקניון מתחילה לאחר היווצרות השבר הסורי אפריקאי שיצר הפרשי גובה בין הרי אילת לבקע עצמו. הפרשי הגבהים יחד עם תקופות גשומות מתקופתנו אנו גרמו לחתירת ערוצו של נחל שני וכחלק ממנו את חתירת המים במסלע האדום של הקניון.
אורכו של הקניון הוא 200 מטרים בלבד ועומקו המרבי הוא שלושים מטרים. חתירת הקניון עדיין פעילה ברם כמות המשקעים באגן ההיקוות של נחל שני נמוכה מאוד והתעמקות החתירה בקניון היא כמה מילימטרים בודדים ביותר בשנה גשומה,ולא כל שנה היא שנה גשומה.
באור ראשון של היום השני במסע סובב דרום ישראל הגעתי לקניון האדום. השעה המוקדמת ואור קרני השמש הראשונות האירו את הקניון וגונו האדמדם התחוור משהו. מלבדי,לא היה איש בקניון,בדרכי חזרה בערוץ נחל שני פגשתי ביעל זכר שירד להשביע את רעבונו בערוץ נחל שני. לאחר שבילינו שעה קלה ביחד נפרדנו כל אחד לדרכו,היעל הלך לחפש עוד מזון ואחר כך מקום בטוח ומוצל להעלות גירה ואני חזרתי לכסופה ולדרכנו.
לגלרית התמונות – הקניון האדום,הרי אילת – זריחה.
הקניון האדום,הרי אילת – שקיעה.
קצת לפני שעוזבת אותנו השבת האחרונה בשנה העברית היוצאת,חזרתי ללוות את צאתה בקניון האדום.
לאחר הביקור בבוקר,הביקור הזה היה בסדר ההפוך,כלומר: התחלתי בשביל השחור,זה שעל פי הקניון,עשיתי מלוא אורכו ולבסוף ירדתי לקניון האדום בחלקו המזרחי היכן שהקניון מסתיים. משם טיפסתי בשלושת מפליו ויצאתי מהיכן שנחל שני מתחיל לחתור את הקניון.
יחד איתי הלכה השמש,הנמיכה את מיקומה במערב ואט אט נעלמה מעבר לאופק,שולחת את אחרוני קרניה הצהבהבים ומלווה את השבת האחרונה בשנה היהודית הבאה אל סופה.
עם רדת החשיכה נכנסתי לכסופה וחזרנו לבסיס האם באילת.
לגלרית התמונות – הקניון האדום,הרי אילת – שקיעה.
שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – זריחה.
שמורת הטבע עברונה נמצאת בדרום הערבה כעשרים קילומטרים צפונית לאילת,חלקה הצפוני,וכארבע קילומטרים צפונית לאילת,חלקה הדרומי. זו השמורה הגדולה בערבה. בתקופות שונות,בעיקר בתקופה הפרסית והרומית,היו בשמורה חוות חקלאיות שניזונו ממים שנאצרו אחר הגשם,ממעיינות מליחים ומבארות מים מתוקים שהיו באזור.
עם הקמת המדינה נעשה ניסיון ליישב את שמורת עברונה באזורים שהם היו יישובים בתקופות קודמות,הניסיון הזה לא צלח. לעומת זאת,משאבי המים של שמורת עברונה כן נוצלו לצרכיי חקלאות של ישובים שכנים עד שהתייבשו וכלו לעד.
בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת זממה ממשלת ישראל לבנות שדה תעופה,נוסף לנתב"ג,בעין עברונה. התוכנית רקמה עור וגידים ועברה כמה תהפוכות עד שמכרז לבניית שדה התעופה יצא לסקטור הפרטי ב 1995. למכרז לא ניגשה אף חברה והוטל על רשות שדות התעופה להקים את שדה התעופה כקבלנית ביצוע. גם הרעיון הזה כשל וב 2001 הוחלט סופית שלא להקים שדה תעופה בעין עברונה. לעת עתה השמור ניצלה.
ב 2014 צינור נפט גולמי השייך לחברה המשלתית קצא"א (שבה שותפה ממשלת איראן שמחזיקה מחצית ממניות החברה,כן – גם כיום) נפרץ והציף חלקים מהשמורה בנפט גולמי. כתוצאה מהדליפה נסגרה השמורה ונגרם לה נזק רחב היקף.ממשלת ישראל החליטה לממן את ניקוי השמורה,ניקוי שבוצע,בין השאר,באמצעים ביולוגים שאכלו את זיהום הנפט ובהוצאת קרקע מזוהמת מהאתר והחלפתה בקרקע נקייה. באפריל 2015 נפתחה השמורה.
כיום מאכלסת השמורה מגוון ביולוגי ייחודי לה ולאזור הערבה ולאחר שניצלה מהקמת שדה תעופה בליבה ומזיהום הנפט נקווה שבזה תמו תלאותיה והמגוון הביולוגי שבה יפרח ויתפתח.
בבוקרו של היום השלישי במסע סובב דרום ישראל ראש השנה 2025,ממש עם הנץ החמה ביקרתי בשמורה למלוא אורכה ובדרכי נתקלתי בפרט יחיד של צבי הנגב כמו גם בדקלי הדום ההדורים שניהם,הצבי ודקלי הדום שניהם מהמגוון הביולוגי המיוחד של עברונה.
לאחר ביקור בשמורה סקרנותי התגברה וסרתי לברר מה זה השביל שמתחיל לא רחוק משער הכניסה לבאר אורה ונמצא על דרך הגישה לשמורת הטבע נימרה ולאתר ההטמנה הסמוך לה.
סרתי למקום ולאכזבתי גליתי שמדובר בדרך 4X4 שמובילה לנחל עתק שבהרי אילת.ביליתי שעה קלה באזור ומשסבאה סקרנותי חזרתי לבסיס האם שבאילת.
לגלרית התמונות שמור הטבע עברונה,הערבה הדרומית – זריחה.
לגלרית התמונות שביל 4X4 ליד הכניסה לבאר אורה – נחל עתק
שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – שקיעה.
קרני השמש מבצבצות מעל הרי אילת,השמש:בדרכה לשקוע ביום שני האחרון לשנה העברית הזו. בשעת השקיעה הגעתי,בשנית,לדקלי הדום שבשמורת הטבע עברונה. דקל הדום הוא דקל מיוחד במינו:מקורו באפריקה והוא לא נותן כל פרי,בנוסף:בניגוד לדקלי התמר,דקלי הדום יכולים להוציא מאותם השורשים שני גזעים או יותר. על מנת להתרבות,כמו דקל התמר,דקל הדום זקוק לדקלים זכרים שירבו את הדקלים הנקביים. בעברונה: הדקלים הזכרים נמצאים מעט צפונה למקבץ דקלי הדום הנקביים,שמכילים כמות גדולה יותר של דקלים. זוהי תפוצתו הצפונית ביותר של דקל הדום והוא ערך טבע ייחודי לשמורת עברונה ומוגן על פי חוק.
אף כי השמש שולחת את קרניה אל עבר הרי אדום אלה האחרונים מתחבאים אחרי מסך אובך שפוקד את האזור כולו במסגרת השקע הסתווי הממשמש ובא הלא הוא שקע ים סוף,שיביא עמו חמסין עם טמפרטורות גבוהות ויובש רב.
בלי לשם לב החשיכה יורדת וכבר קשה להבחין בין מקבץ דקלי הדום הנקביים,להרי אדום הרחוקים,רק אורות מכביש 90 מסגירים את הכיוון אליו יש לנוע.
לגלרית התמונות שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – שקיעה.
היום הרביעי – נמל אילת.
ליום הרביעי בסובב דרום ישראל ראש השנה 2025 לא היו לי תוכניות. סקרנותי גברה עלי והחלטתי לקחת קו אוטובוס פנימי שמגיע,בסופו של דבר,לנמל אילת וכך היה.
נמל אילת פוטנציאלית הוא הנמל החשוב ביותר של מדינת ישראל,וזאת בשל קירבתו למזרח הרחוק בכלל ולסין בפרט. פוטנציאלית,כבר אמרנו? במציאות ספינות הסוחר מתחלקות.ממש בגדול ובכלליות רבה,לשלושה גדלים. הגודל הוא פונקציה של אורך הספינה,רוחבה ובעיקר השוקע שלה.
עיקר הסחורה בין המזרח הרחוק לאירופה ארה"ב,וגם לישראל,משונע באמצעות קונטיינרים. אניות הקונטיינרים מסווגות לשלושה גדלים שמידותיהם תואמים את תאי הציפה בתעלת פנמה טרם השדרוג שעברה ב 2016.
לעיננו של נמל אילת: אוניות הקונטיינר מסווגות,כאמור,לפי אורך ורוחב בתואמים את תאי הציפה בתעלת פנמה אבל,ישנו נתון נוסף שלגבי תעלת פנמה הוא זניח אבל לגבי תעלת סואץ בכלל ונמלי ים בפרט הוא רב משמעות והוא:עומק השוקע של האנייה.
אניות מכולה קטנות יגיעו לשוקע של עד 12 מטרים,בינוניות יגיעו לשוקע של 13.3 מטרים והגדולות,שמכילות 12,000 קונטניירים או יותר,לשוקע של 15.2 מטרים.
יוצא איפה:על מנת לשדרג את נמל אילת לאחד מנמלי העולם הגדולים שאותו יפקדו ספינות קונטיינר בינוניות וגדולות ויעדיפו אותו על פני שייט בתעלת סואץ,צריך להרחיב ולהעמיק את הנמל. הרחבת נמל אילת בלתי אפשרית שכן מצפון לו שוכן בסיס חיל הים זירת ים סוף ומדרום לו הגבול עם מצריים. להעמיק את נמל,בלתי אפשרי כי כבר עכשיו הוא גובל בשמורת טבע ייחודית וכבר עכשיו הוא גורם לה לנזקים קשים מנשוא.
בלית ברירה נמל אילת נשאר הנמל העיקרי שדרכו מיובאות מכוניות מהמזרח הרחוק,ובעיקר מסין,לישראל.
בצל מלחמת חרבות ברזל הפעילות בנמל אילת דלה ביותר והיום,למשל,הוא היה ריק מאדם,לא עגנה בו אף ספינה וגם מכוניות מסין יש מעט ורובן עוטות סימני זמן ניכרים.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – יום העצמאות 2025.
יום העצמאות מסמל,יותר מכל,את סופה של נדידת העם היהודי ברחבי העולם אל הבית לאומי בישראל.
בטבע,נדידה מסתיימת תמיד במקום,כלשהו,קבוע שבו נקבע המושב הסופי שיכול לשמש לרבייה,כמו בנדידת הציפורים,או נקבע לצורך אגירה כמו במקרה של החולות הנודדים באזור מסיב אילת והערבה.
את המסע,בן שלושת הימים,למסיב אילת והערבה ערכתי בסימן של נדידה. נדידת חולות ונדידתם של הנבטים מעומן,של היום,לנמל עזה בהסיעם את המור והלבונה.
חולות כסוי.
חולות כיסוי נמצא בחלק הצפוני של ביקעת עובדה שבמרכזה נמצא שדה התעופה,הצבאי,עובדה.
מקורם של החולות שבחולית כיסוי שנוי במחלוקת,לפי גרסה אחת מקורם בחולות שהסיע הנילוס הכחול ממקורותיו באתיופיה לדלתא שלו ומשם,הרוח,הסיעה אותם לחלקה הצפוני של בקעת עובדה,שם מתרוממת הקרקע רגע לפני מצוק ההעתקים של בקע ים המלח,ובשל ההתרוממות הטופוגרפית מוצא החול את מקום מושבו הקבוע. הגרסה השנייה היא: מקור החולות בהרים של מזרח סיני,משם מסיע אותם הרוח למקום מושבם בצפון בקעת עובדה שם מוצאים גרגירי החול את מקום מושבם הקבוע בשל הטופוגרפיה של המקום,כפי שהוסבר קודם לכן. בשל הרכב הקוורץ והמינרלים של החולות סבירה יותר האפשרות השנייה כמקורם של גרגירי החול בחולית כיסוי.
מקדש הנמרים.
מקדש הנמרים הוא אתר ארכאולוגי פרה היסטורי. המקדש נמצא צפונית מזרחית לשדה התעופה הצבאי שבבקעת עובדה. בשנות השמונים,של המאה הקודמת,טנק של צה"ל עבר במקום והמקדש התגלה תחת זחליו. באותה השנה,ובמשך השנתיים הבאות, נחפר המקדש ועבר תהליך שימור. מקדש הנמרים מתאפיין בחצר שנמצאת מזרחית למקדש ובה 16 דמויות של בעלי חיים שנבנו באבנים קטנות. בצידה המערבי של חצר המקדש נמצא אלמנט בנוי אבן שמקובל לחשוב שהוא "קודש הקודשים" של המקדש.
מקדש הנמרים מתוארך,על ידי פחמן 14,לשנת 7500 לפני הספירה. במרחב הנגב וסיני ידועים עוד כמאה ושישים מקדשים כאלה במצבי שימור שונים. מקדש הנמרים היה בשימוש עד לאלף השני לפנה"ס תקופת הברונזה התיכונה.
בשנת 1988 נערך בסביבת המקדש תרגיל של חיל השריון ובמהלכו פגעו הטנקים במקדש בעיקר בחצרו המזרחית. על סמך תיעוד מהחפירה הארכאולוגית חיילים שהשתתפו בתרגיל יחד עם חיילים מחיל האוויר שבבסיס עובדה הסמוך שיחזרו את הממצאים שנפגעו והם מוצגים כך כיום. המקדש וחצרו המזרחית גודרו כך ששוב טנקים של צה"ל לא יוכלו לפגוע בו וגם.. המטיילים לא יכנסו לתוכו ויגרמו לנזק.
מואה הנבטית.
מואה הקדומה נמצאת בערבה התיכונה צפונית למושב צופר. מיקומה של מואה הוא בנקודה אסטרטגית על דרך הערבה,ממפרץ אילת לים המלח ומשם צפונה או בעמק הירדן או על גב ההר,ובדרך מפטרה הנבטית מערבה לכיוון נמל עזה.
מתי השיירות הנבטיות החלו להשתמש בנתיב:עדן,פטרה,מואה,עבדת,שיבטה,חלוצה ומשם לנמל עזה לא ממש ידוע,כי הממצאים מהערים ממערכת החאן הנבטים שלאורך הציר הזה אינם מקבעים את תחילת השימוש בתאריך מסוים. אנחנו כן יודעים,ממצאים ארכאולוגים,שראשית השימוש באתר מואה היה בתקופה ההלניסטית,המשיך לתקפה הרומית ובסופה,של התקופה הרומית,בא היישוב אל קיצו.
בסביבות 106 לספירה בא קיצה של הממלכה הנבטית והנבטים נטמעים בקרב האוכלוסייה הרומית בעיקר בפרובינקיה ערביה שהיא סוריה של היום. יחד עם זאת,בתקופה הרומית הופכת נואה מחאן שיירות לעיירה רומית משגשגת ולפי הממצאים עושרה הגיע ממסחר בתמרים,באפרסקים (שהגיעו לאזור דרך דרך המשי מסין) באגוזי פקאן וגם בתבלינים שהובאו מהמזרח,יובשו במואה ונשלחו הלאה לאימפריה הרומית דרך נמל עזה. האפרסקים לא גדלו במואה בשל תנאי מזג האוויר,אבל עברו דרכה לעזה ומשם לאימפריה הרומית. בהמשך התקופה הרומית,ואחרי נפילת הממלכה הנבטית,היה עיסוק בכתישת זיתים לצורך הכנת שמן זית שמן הסתם גם הוא עשה דרכו לאימפריה דרך נמל עזה.
מסיבות לא ידועות בתום התקופה הרומית מואה ננטשת ולא נושבת עוד לעד.
חולות סמר.
חולות סמר נמצאים מזרחית לקיבוץ סמר,מכביש 90 מזרחה עד לגבול עם ירדן. עד 2015 האתר שימש כאתר כרייה של חול לתעשיית הבנייה באילת ובערבה. ב 2015 הושגה הסכמה בין מפעילי אתר הכרייה בחולות סמר לבין המדינה לפיה כריית החול באתר תיפסק,וכך היה. חולות סמר הפכו לשמורת טבע מוכרזת וב 2017 נוספו אליה עוד כמה מאות דונמים בסייג שלפיו תושבי המקום,החקלאים קיבוץ סמר,יוכלו לטעת מטעי תמרים בשולי השמורה ושצה"ל,אם ירצה,יוכל להקים בשולי השמורה המזרחיים חומה.
מקור החול בחולית סמר שנוי במחלוקת. גרסה אחת טוענת שהחול הוסע על ידי הרוח לאחר שהובא לבקעת תימנע על ידי נחל נחושתן,הגרסה השנייה טוענת שמקור החול עתיק בהרבה והוא הושקע באתר על ידי ים תטיס לאחר שהוסע על ידי נחלים ממזרח שנשפכו לים תטיס ומשזה נסוג נחשפה חולית סמר.
כאשר נוסעים בכביש 90 ומביטים מזרחה נראה הרבה נחלים שחוצים את ההרים ממזרח,מסתיימים בדלתא מאוד בולטת אבל לא נשפים לנהר הירדן. היכן שנמצאות הדלתות האלה היו אלה חופיו המזרחיים של ים תטיס. משנסוג הים,והיום שאר ממנו "רק" הים התיכון שמערב לנו,תפסה את מקומו ימת הלשון שחופיה הדרומיים נמצאים ליד מושב חציבה והצפוניים בעמק החולה. גם ימת הלשון נסוגה ובאדיבות מדינת ישראל נשארו מנה רק הכינרת הירדן,שמוביל מי שופכין מטוהרים,וים המלח.
איך זה קשור למקור החול? נחל נחושתן הוא נחל צעיר במונחים גאולוגיים והוא נוצר אחרי שימת הלשון כבר נעלמה קרי לפני כעשרה מליון שנים. כמות החול,וגם הרכבו,בחולית סמר מעלה ספקות לגבי המקור הזה.
לעומת זאת:מקור החול מים תטיס מהנחלים שנשפכו לתוכו בחופיו המזרחיים למרגלות הרי אדום מסתדר טוב יותר עם ההיסטוריה הגאולוגית של המקום. אם נתמוך בסברה שמקור החול הוא בים תטיס ובנחלי המזרח שנשפכו לתוכו,שהדלתות שלהם קיימות עד היום,נשאלת השאלה: מדוע רק במקום הזה ישנה חולית ואילו צפונה לה,ודרומה לה,אין עוד חולית שכזו,הרי חופיו הדרומיים של ים תטיס היו גם צפונית ודרומית לאתר חולות סמר?
ההסבר לזה נטוע בשתי תופעות חשובות שקורות בבקע הירדן.הראשונה: בשל תנועת לוחות הטקטוניים החלק המזרחי נע צפונה ומדרום לחולות סמר תנועה הזו עיצבה את הנוף כפי שמוכר לנו כיום ואם היו שם נחלים שהסיעו חול כמו זה שבחולית סמר הרי שהם זזו עם הלוח הערבי צפונה והחול נישא ברוח ונעלם. בחלק הצפוני לחולות סמר ולאחר נסיגת ים תטיס נוצרה ימת הלשון שהשקיעה את החי והצומח שהיו בה ויצרה שיכבה של משקע ימי ועליו משקע של מלח כפי שמוכר לנו מאזור ים המלח והערבה הצפונית. חופיה הדרומיים של ימת הלשון הגיעו עד להיכן שנמצא כיום היישוב חציבה,צפונית לחולות סמר. בשל כל אלה רק בנקודה הזו החולות שהסיעו הנחלים ממזרח לעבר חופיו של ים תטיס נחשפו ורק בנקודה הספציפית הזו.
שמורת נימרה.
נחל נימרה (יש להגות נימ-רה במלעיל) המנקז את שוליה הדרומיים של ביקעת תימנע ונשפך אליה מאט צפונית למוצאו. נחל קצר זה מסיע עמו חולות שמקורם בשוליה של בקעת תימנע ומפזר אותם לאורכו.
הנחל,והשמורה נמצאים צפונת ליישוב באר אורה וזו שמורת הטבע היחידה בארץ שמכילה בתוכה אתר פנוי פסולת. אתר פנוי הפסולת נימרה,נמצא בקצה הצפוני של השמורה. האתר משמש את ישובי הערבה והעיר אילת להטמנת אשפה. האתר מגודר וגבולותיו עם השמורה נקבעו בשנת 2000 וכרגע השמורה נמצאת במצב של שמורת טבע מוכרזת שבצידה אתר פנוי אשפה מוכרז גם הוא.
נחל נימרה ייצר,עם הזמן,בקע סביב ערוץ הזרימה שלו. בשולי הבקע מסלע האופייני לבקעת תימנע שהנחל,יחד עם הרוח,חרצו בו את צורותיו,ובין לבין בחוליות קטנות שהם חול שנושא הנחל בשיטפונותיו מהחלק הדרומי של בקעת תימנע. חולות נחל נימרה הם בית גידול ייחודי לכמה סוגי צמחים וגם משמשים בית גידול לציפורים חלקן חורפות וחלקן קבועות.
מקור השם נימרה.בצפון הארץ ישנו בסיס צבאי שנקרא נימרה. בספר במדבר פרק ל"ב פסוק 36 מוזכרת עיר בשם נימרה ומצוין שהיא נמצאת בעבר הירדן. אם כך: נחל נימרה הוא על שם אותה עיר המוזכרת בספר במדבר והבסיס הצבאי הוא על שמו של הנחל שבערבה.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – פסח 2025.
אודה ולא אבוש: ים המלח הוא מהמקומות האהובים עלי בתבל. בכל פעם שאני מביט בו ממעל,נחמץ לבי לראותו הולך ומתכווץ באדיבותה של מדינת ישראל,סגירת סכר דגניה,ובאדיבות מפעלי ים המלח כמו גם השנויים האקלימיים שמזמן הטבע. אך למחמץ הלב הזה ישנה זווית מבט נוספת: נסיגתו של ים המלח מזמנת לנו מראות בטבע שאין להם אח ורע בשום מקום אחר בעולם.
צריך לזכור: ביקור ממזרח לכביש 90 באזורים משולטים בברור כמסוכנים בשל בולענים הוא מעשה שבו אדם לוקח את נפשו בכפו ומצריך זהירות,מודעות לסביבה ושימת לב מרבית לאיה מונחת כף הרגל ובהחלט:מסוכן.
נחל קדם הוא מנחליו הקצרים של ים המלח. אורכו כשבעה קילומטרים בלבד,שבהם הוא נופל במצוק ההעתקים של ים המלח במפלים שהגבוה מביניהם נישא לגובה של כ 330 מטרים. שישה קילומטרים צפונית לעין גדי נחל קדם נשפך לים המלח.
מצפון,וגם מדרום,לשפך נחל קדם לים המלח נסיגת הים מגלה נביעות של מים חמים עשירים בגפרית. המעיינות נושאים מים מעומק של כ 1200 עד 1700 מטר מתחת לפני ים המלח (כ 1600 ועד 2100 מטר מתחת לפני הים). בעומק המעיינות נפגשים המים עם חום העולה מגרעין כדור הארץ,התחממות המים גורמת להם להידחף מעלה אל עבר פני הקרקע ושם לפרוץ לאוויר העולם. בדרך מעלה המים אוספים את המינרלים ששקעו באדמה שבה הם עוברים וביניהם:כמות גדולה של גפרית. בסמוך לקו החוף של ים המלח,זה הנוכחי,פורצים המים אל פני השטח,יוצרים מאגרות של מים חמים ועשירים במינרלים ובגפרית,ומשם נשפכים לים המלח. כאשר שטח הנביאה היה מכוסה בים המלח,לחץ המי הים לא אפשר את נביעתם ומשנסוג הים נפרצה דרכם מעלה.
[…]
"חניון" נחל קדם. בדיוק כמתוכנן אני מגיע עם עלות השחר. מנוע הכסופה דומם,ובתזמון שמעורר את דמיוני מגיח פול טריילר על 500 סוסיו ו 68 טונות של מטען בתפזורת,מנהל המסע שולח את המצערת לרצפת הקבינה ושאגת הסוסים מפלחת את השקט של החניון. בעוד הפול טריילר שואג את מלוא סוסיו ועולה מעלה באטיות משמימה צינת אוויר מלווה בריח הגפרית הופכים את הפרידה מהמציאות של כביש 90 בכעיין המראה אל ארץ אחרת,לא נודעת,מיוחדת בנופיה וצינת האוויר שלה ובמשבי ריחה של הגפרית.
למרות שהוראות ההגעה לנביעות החמות היו ברורים לי ושיננתי אותם בזיכרוני,לא הייתה לי כל כוונה לרדת ישר לנביעות,לשכשך עצמי בהם ולחזור על עקבותיי. הגעתי לאזור על מנת לשזוף העין,ועין העדשה,את המראות שחשף ים המלח בעודו נסוג אל תוך עצמו.
הפול טריילר מסיים את ההמראה במעלה נחל קדם על כביש 90,אט אט שאגות הסוסים מתחלפות בשקט ואני מלווה את כביש 90 על שביל מזרחית לו,יורד מטה אל הארץ הלא נודעת. פה ושם השביל היורד המתינות אל חוף הים מזמן פלטו שבאמצעותו ניתן לגשת לפי התהום ולצפות בזריחת השמש,שמפעם לפעם מתכסה פניה בענניי גשם ופעם זו זריחת השמש,ופעם זו שקיעתה.
בסוף השביל אדוות גליו של ים המלח מלחכים את חופי המלח ואדמת הסחף ולעין נגלים מראות שהים הנסוג,יחד עם הרוח ומעט הגשם שירד במקום,מזמנים מראה של כוכב לכת אחר שנראה כאילו רגלי נטעו בו לאחר שירדו מהפול טריילר שהמריא לו כבר הלאה,לדרכו.
בכל מפרצון ומפרצון המראות משתנים,פה נטיפי מלח,שם זקיפי מלח,פה בולען גדול ממדים שמימיו זורמים אל ים המלח,ואחריו מרחב של אדמה רוויה במלח שכל צעד בה משמיע קול צווחה של אדמה שנפצעו בתוליה תחת נעלי ההליכה שלי.
דומה שבכוכב שהגעתי אליו יש זריחות ושקיעות בזו אחר זו,לא כמו אלה שבכוכב למרגלות כביש 90. פעם,השמש שוזפת את מרבצי במלח אדמת סחף באור צהוב זהוב יוקד וקסום,ופעם,בשקיעתה,באור כחלחל נוגה.וככל שנוקף הזמן,עיני אוספות בשקיקה את נופיו המשתנים והמגוונים של כוכב חוף ים המלח,וגם המצלמה לוכדת את האור הנפלא,והמשתנה של השמש,.. אט אט ענני הגשם מפנים את הרקיע,השמש כבר נמצאת הרחק ממעל… זמן לחזור.
אני שם פעמי דרומה. מהלך בתצורות הנוף של הכוכב החדש שנגלה לי הבוקר,משתדל לעקוב אחרי המסלול שבו באתי,מטעמי בטיחות,ופה ושם משבי ריח הגפרית מגרים את אפי. אני אומר לעצמי:לא יתכן ואגיע עד לפה ולא אלך לבקר את נביעות המים החמים.
בצומת הדרכים שבה פניתי,מוקדם יותר הבוקר,צפונה אני ממשיך דרומה. ריח הגפרית הולך ומתחזק.וגם נוף כוכב חוף ים המלח הולך ומשתנה ומרמז שלא רחוק מפה,ממש בקרבת צעדים אחדים,נובעים להם מעיינות המים החמים.
לשמחתי,בהגיעי לנביעות המקום היה ריק מאדם. הנביעות הן רק שלי. הסתובבתי ביניהן,הרוויתי את העין במראה המים שנובעים אלפי מטרים מתחת לרגלי,נושאים את ריח הגפרית ובבואם במגע עם סחף הקירטון שהסיע לכאן נחל קדם,מהכוכב שמערבית לכביש 90,הם מלבינים ללבן בוהק ומתריס.
השמש כבר גבוה בשמיים ושביל חלוקי הנחל שעולה חזרה למרכז הנחיתה ב"חניון" נחל סער נראה תלול ומדאיג. בחלקו העליון מבצבצת דמות שחיש קל עושה קברת דרך של השביל על ישבנה. ציוד הצילום נארז בתיק מקבל מיגון נוסף למקרה של צניחה אלי קרקע,מקלות ההליכה נשלפים ובכוח של רבעון סוס אני מתחיל לעשות את החזרה לבסיס השילוח.
[…]
ספסל תחת עץ בקצהו של שביל ההליכה בין שמורת עין גדי ושמורת נחל ערוגות. החלטתי לשבת עליו להרוות צימאוני בקפה חם ומהביל ולשלוף ממגירת התוכניות תוכנית שתתאים למזג האוויר ולזמן שעומד לרשותי. למרגלותיי דרור ירדני נוחת מפעם לפעם,אוסף זרדים לבניית הקן,על העץ,ובסביבתו משתעשעים להם זוגות של בולבולים.
מתיק הצילום נשלף סט הצילום המתאים למפגש עם הדרור והבולבול,המצלמה מקבלת את הקונפיגורציה המתאימה ללכידת הדרורים והבולבולים העסוקים בבניית קינים בחיזור,במעופים בזוגות ובבודד ובשירה נעימת האוזן של הבולבול הממושקף.
אט אט מתרגלות הצפרים לנוכחותי,חששם מעדשת המצלמה,הבולטת בלובנה,מתמעטים להם ושעה לא קלה בכלל אני מלווה אותם,את דרור הירדן העושה לקינו ואת צמדי הבולבולים שמפליאים בפירוטכניקה תעופתית,נוחתים לא פעם ממש מעלי,מזמרים להם ומשוויצים בבני,או בנות,זוגם.
ואז מגיעה השעה. השעה להיפרד מצפרי האביב שבין נחל דוד לנחל ערוגות,לסור לח'אן עין גדי שם יוקם בסיס האם ללילה הקרוב, לילה שהגשם המטיר זלעפותיו על האוהל בא בימים שלי שעמד בגבורה בנתחי הגשם והשאיר אותי,ואת תוכנו,יבשים לחלוטין. בצער,עת בוקר חזרתי לכסופה ויחד אתה חזרה לציביליזציה.
והתמונות שלכדה עין העדשה מכוכב הלכת חוף ים המלח בואכה נחל קדם,ואת פעילות האביב של דרור הירדן והבולבולים,כל אלה כאן לפניכם:
גלרית התמונות – מעינות חמים נחל קדם.
גלרית התמונות – ציפורי האביב עין גדי נחל ערוגות.
מנחם